החלטה בתיק רע"ב 5607/05

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ. זלוצ'ובר), לפיה נותרה בעינה החלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר את יציאת המבקש לחופשה מהכלא.

2.        המבקש מרצה בבית הסוהר אשל עונש מאסר בן 3 שנים וארבעה חודשים, החל מיום 12.3.04, לאחר שהורשע בביצוע עבירות סחר, יבוא ויצוא של סמים, אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וגניבות. המבקש סווג לענין חופשות בקטגוריה ב2 לפיה ניתן לאשר את יציאת אסיר לחופשה בכפוף לתנאים מגבילים, אך לא נדרש אישור פרטני של כל יציאה לחופשה.

3.        ביום 13.3.05 החליטה הרשות המוסמכת בשירות בתי הסוהר שלא להתיר, נכון לעת זו, את יציאתו של המבקש לחופשה. הטעם לכך הוא כי במהלך שהייתו בכלא, לא יצר קשר טיפולי כלשהו. כן הוא מהווה גורם שלילי ומתסיס את האסירים נגד ההנהלה. בדיקת שתן לגילוי סמים שנערכה למבקש ביום 27.1.05 נמצאה מזוייפת, ובעקבות כך נשללו מהמבקש חופשות וביקורים למשך חודש ימים. ביום 8.3.05 סירב למסור בדיקת שתן ובשל כך נשללו ממנו חופשות וביקורים למשך חודש נוסף. כן הוגשה חוות דעת מודיעינית על מעורבות בסמים והתנהגות שלילית בבית הסוהר. על החלטת הרשות המוסמכת עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עע"א 5306/05). הוא טען בעתירתו, כי טענות שירות בתי הסוהר אינן אלא עלילה כנגדו. בית המשפט (כב' השופט נ. זלוצ'בר) דחה את העתירה. בהחלטתו הסתמך בית המשפט על שלושה דו"חות מידע ממקורות שונים אשר נערכו בחודשים אוקטובר ונובמבר שנת 2004. על פי דו"חות אלו, המבקש עוסק לכאורה בסחר בסמים בין כותלי הכלא, וכן זייף את אחת מבדיקות השתן. על פי דו"ח מפקד האגף מיום 8.3.05, סירב המבקש לתת בדיקת שתן, כחלק מעמדה עקרונית השוללת שיתוף פעולה הרשות במתן בדיקות שתן תקופתיות. נוכח נתונים אלה דחה בית המשפט את העתירה. הוא ציין כי חופשה אינה נתונה לאסיר כזכות מוקנית אלא מדובר בפריבילגיה, וכי בנסיבות הענין, אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת שירות בתי הסוהר.  כן ציין בהחלטתו כי עניינו של המבקש ייבחן שוב בעתיד על ידי הגורמים המוסמכים, בכפוף לכך שיחול שינוי חיובי בהתנהגותו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.        ביני לביני, ביום 2.8.05 נדון שוב עניין יציאותיו של המבקש לחופשה על ידי הרשות המוסמכת בשירות בתי הסוהר, אולם הוחלט שאין מקום להתיר זאת, נוכח העדר שיפור בהתנהגות המבקש, ולאור עבירת משמעת אותה עבר ביום 2.6.05, בגינה הושם בבידוד למשך 6 ימים. כמו כן, קבלתו של מידע חדש בעניינו של המבקש הביאה לכינוס הועדה הבין-משרדית בתחום אלימות במשפחה ביום 4.8.05. הועדה החליטה שלא לאשר למבקש יציאה לחופשות, ונסמכה על הכחשתו של האסיר את האלימות בה נקט בעבר כלפי אמו ואחיו, ועל רמת המסוכנות הגבוהה המיוחסת לו.

4.        בבקשה שלפנינו טוען המבקש, כי המשיב מתעמר בו בכך שהוא מונע את יציאתו לחופשה, ולצורך כך אוסף מידע כוזב ממודיעים שונים. הוא טוען, כי הוא משתף פעולה דרך קבע ונותן בדיקות שתן, למעט מקרה יחיד בו נמנע מכך שכן מטרת הבדיקה היתה השפלתו בפומבי. הוא מדגיש כי הביע בעבר את נכונותו המלאה לקחת חלק בהליכי טיפול וגמילה. לצורך כך פנה עוד בחודש ספטמבר שנת 2004 לרופא הסמים על מנת שיורה על שילובו בהליך גמילה. כמו כן פנה לעובדת הסוציאלית של האגף בו הוא מוחזק, כדי שתמליץ על העברתו לאגף גמילה באחד מבתי הסוהר במרכז הארץ. בקשתו זו נדחתה. לטענת המבקש, הוא הורחק ממסגרות תעסוקתיות ולימודיות בין כותלי בית הסוהר, ובכך נמנע ממנו הליך שיקומי. עוד נטען על ידו כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט להשיב לטענות שהועלו כנגדו בדבר התנהגותו השלילית.

5.        לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה על הסף, מאחר שאין היא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבות מקרה זה והמצדיקה התערבות בית משפט זה. כמו כן, הדיון החוזר שנערך והחלטת הרשות המוסמכת בעניין המבקש ביום 2.8.05 הופכים את הבקשה שלפנינו לתיאורטית שכן בינתיים נוצרו נסיבות חדשות והחלטה חדשה השוללת מהמבקש חופשות, והליך זה אינו נוגע אליה. לגופם של דברים, החלטת המשיב סבירה, ומכאן שאין מקום להתערבות בית המשפט. תיפקודו השלילי של המבקש בבית הסוהר, זיופו את בדיקת השתן וסירובו לתת בדיקה אחרת, ועבירת המשמעת אותה עבר לאחרונה, וכן רמת מסוכנותו הגבוהה כפי שנקבעה בועדה לאלימות במשפחה - כל אלה מצדיקים את דחיית הבקשה להתערב בהחלטת המשיב שלא להתיר יציאת המבקש לחופשה נכון לזמן זה.

6.        דין הבקשה להידחות. הלכה היא מלפנינו, כי בקשת רשות ערעור על החלטות הרשות המוסמכת בעתירות אסיר אינה מתקבלת כדבר שבשגרה, וקבלתה מותנית בקיומה של שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו של המקרה הספציפי (רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ואח'; רע"ב 558/04 בושקאר נ' שירות בתי הסוהר). המקרה שלפנינו אינו מעלה שאלה עקרונית, המצדיקה מתן רשות ערעור. טענות המבקש מתמקדות בענין הפרטני, ולא מצאתי טעמים טובים לדיון בהן בפני ערכאה זו. מעבר לכך, הבקשה הפכה תיאורטית לאור העובדה כי לאחר הגשתה נתקבלה ביום 2.8.05 החלטה נוספת של הרשות המוסמכת שלא לאשר חופשות למבקש, וזאת על יסוד נסיבות נוספות שהתרחשו בזמן האחרון. משכך, ולאור ההחלטה העדכנית של המשיב בעקבות המלצת הועדה בענין אלימות במשפחה, ניטל הבסיס מהבקשה הנוכחית.

           מעבר לנדרש, יצויין כי אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. אכן, חופשת אסיר אינה זכות מוקנית אלא טובת הנאה הניתנת לאסיר, הנתונה לשיקול דעתן של רשויות בית הסוהר (ראה סעיף 1ב לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00; בר"ע 5387/90 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). החלטה בעניין יציאת אסיר לחופשה היא פרי איזון בין שתי מערכות אינטרסים: מן העבר האחד - ניצבים צרכי בטחון הציבור וצרכי ההגנה על הסדר והמשמעת בכלא; מן העבר השני - יש לתת משקל לצרכיו האנושיים של האסיר ביציאה ממסגרת המשמורת, ולו לתקופה קצרה, כדי לחזק את רוחו וכדי לעודד את שיקומו באמצעות הידוק הקשר עם סביבתו הקרובה מחוץ לכתלי בית הסוהר (עע"א 6481/01 סולימאן אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נז(6) 678, 709). במקרה של ניגוד בין שיקולי אינטרס שלום הציבור לבין עניינו של האסיר שאינם ניתנים לגישור, ראוי להעדיף את אינטרס השמירה על בטחון הציבור (רע"ב 1318/98 פלוני נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם)). על יסוד כל הנתונים שהובאו ופורטו לעיל, העדיפה הרשות המוסמכת את שיקולי ההגנה על הציבור על פני עניינו של האסיר נכון לעת זו, ושיקוליה סבירים. אין צריך לומר כי נושא החופשות הוא נושא "חי" העומד לבחינה מעת לעת, וכפוף לשינוי נסיבות הקשור במידה רבה בהתנהגותו ובדרך תיפקודו של האסיר בחיי היום יום. ניתן להניח כי אם יחול שינוי של ממש בהתנהגותו של המבקש, עשויה ההחלטה בעניינו בעתיד להשתנות.

           לאור האמור, אין מקום להתערבות ערכאה זו, והבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ה (21.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: